סמל בצלאל
סמל 'בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות' עוצב על-ידי אפרים משה ליליין ומציג שני כרובים הניצבים מעל ארון-הברית. מטרתו של עיצוב זה היתה להדגיש את מקורו התנ"כי של שם בית-הספר, שנקרא על-שם בצלאל בן אורי, בונה המשכן, ובד בבד להכריז על שאיפתו של בית-הספר להפוך למקדש עתידי לתרבות היהודית-ציונית ההולכת ונבנית.
שץ המורה
גלויה מאת אליעזר יעקב (קהיר) אל בוריס שץ (ירושלים), 1909
לכבוד מורי היקר בוריס שץ שלום
הנני להודיעהו כי אנו בחמ"ש כה יתן ה' לשמע מכבודה והנני מבקש מחילה מאדוני כי זה זמן רב מעת נסעי מירושלים ולא כתבתי שום מכתב לאדוני עד עתה אבל אקווה כי יסלחני אדוני כי הייתי טרוד וגם פה ארץ נוכריה עד אשר מצאתי עבודה ואולם לא יכולתי לכתוב לאדוני אבל עתה הנני כבר עובד אצל איטליאני אחד אמן ושכרי חמישה פראנק ליום אבל ההוצאות פה רב מאוד.
ממני תלמידו הדורש בשלומו הטוב ובשלום כל בית-הספר, המקווה להתראות בירושלים
כיסא אליהו
כיסא אליהו
1925-1916
בצלאל, בית-מדרש לאמנות ולמלאכות אמנות, ירושלים
עיצוב: זאב רבן, ישראלי (יליד פולין), 1970-1890
עץ אגוז, עור, שטיח צמר, רקמה על משי וקטיפה, שנהב, צדף, כסף, פיליגרן, אמייל ופליז רקוע
גובה 190 ס"מ, רוחב 91 ס"מ, אורך 91 ס"מ
רכישה בנדיבות יוסי בנימינוף, ניו-יורק, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
מספר רישום: B82.0363
כיסא אליהו הוא הכיסא שהסנדק יושב עליו בטקס ברית-המילה ובידיו הרך הנולד. לפי המסורת, אליהו הנביא נוכח בכל טקס ברית-מילה ומגן על הנימול. כיסא אליהו המוצג כאן הוא אחד החפצים החשובים והיוקרתיים ביותר שעוצבו ב"בצלאל, בית-מדרש לאמנות ולמלאכות אמנות" אשר נוסד ב-1906 בירושלים. נציגים מכל מבתי המלאכה של "בצלאל" עמלו על יצירתו, איש-איש והטכניקה שהתמחה בה, והעבודה נמשכה שנים אחדות.
הרעיון שעמד בייסוד "בצלאל" היה ליצור סביבת חיים שיהיה בכוחה להשפיע על הנמצאים בה ולהפיח בהם רוח לאומית באמצעות סמלים ציוניים ומוטיבים מן התנ"ך ומארץ-ישראל. סמלים ומוטיבים אלה מופיעים גם על הכיסא ומייצגים את תפיסת הזהות הציונית המוקדמת אשר ביקשה לקשור את עתיד האומה העברית עם העבר המדומיין שלה מימי המקרא. זוהי תפיסה המזדהה עם העומק ההיסטורי של היהדות כמסורת דתית ולאומית כאחד.
הכיסא מעוטר בסצנות מקראיות הקשורות לטקס המילה כגון עקדת יצחק ועלייתו של אליהו הנביא השמימה, בסמלי 12 השבטים ושמותיהם ובדמויות הכרובים – מערכת שלמה שהקשרה הוא מקדשי ומלכותי. אך טבעי הוא אפוא, שטקס המילה המסמל את הברית בין היהודי לאלוהיו ייערך על כסא-מזבח המעוצב כסמל חי להתחדשות הלאומית היהודית.
זאב רבן © משפחת דורון, ירושלים
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
ירושלים הבנויה
זאב רבן
ישראלי (יליד פולין), 1970-1890
רישום לשער הספר ירושלים הבנויה, 1924 בקירוב
דיות על נייר
גובה 36 ס"מ, רוחב 27 ס"מ
מוזיאון ישראל, ירושלים
B04960
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלה שץ מירושלים לדמשק, ומאוחר יותר התיישב בטבריה. בעת שהותו שם כתב חיבור אוטופי המתרחש בשנת 2018 ובו נפגש שץ עם בצלאל בן אורי, המזמין אותו לסיור בארץ-ישראל.
זאב רבן © משפחת דורון, ירושלים
תצלום: © מוזיאון ישראל, ירושלים; עופרית רוזנברג בן מנחם
בוריס שץ בחצר בצלאל בחברת אחד העם וסטודנטים, 1912
בית הנכות בצלאל
בית הנכות בצלאל - דו"ח על ערכו, התפתחותו וצרכיו
כבר בשנת 1888 כתב שץ על החשיבות של איסוף יצירות אמנות יהודית. עם פתיחת בית-הספר החל שץ גם לתכנן מוזאון. בתחילה פעל בשיתוף הזואולוג ישראל אהרוני, שאסף דוגמאות של בעלי חיים מקומיים. בנוסף, החל שץ לאסוף פריטי אמנות, ארכאולוגיה ואתנוגרפיה שישמשו הן את בית-הספר והן את המוזאון, ששץ ראה לו תפקיד של "בית זיכרון לאומי".
המוזאון, שנקרא "בית הנכות בצלאל", נפתח לציבור בשנת 1912 ונוהל על יד בצלאל נרקיס. בשנת 1925 מנה אוסף המוזיאון כ-6,000 פריטים שהוצגו ב-16 חדרים שונים.
צלם לא ידוע
קבוצת מורים ותלמידים בפתח בצלאל, ירושלים
1926 בקירוב
תצלום
גובה 8.2 ס"מ, אורך 13 ס"מ
משמאל לימין: מרדכי אבניאל, בוריס שץ, איגור גרמן, מוניה לנדר, זאב רבן, מאיר גור-אריה. עוד בקבוצה: יעקב איזנברג
בוריס שץ ואחד העם עומדים לפני ציורו של שמואל הירשנברג 'היהודי הנצחי', בית הנכות בצלאל, 1911 בקירוב
אוסף מוזיאון ישראל
זמנים קשים
מכתב אל הברון אדמונד דה-רוטשילד, 1925
עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה עמד בית-הספר בפני צורך לגיוס משאבים כדי למנוע את סגירתו. מצב זה נמשך לאורך כל שנות ה-20 של המאה ה-20. במכתב זה שץ מביע את תודתו לברון רוטשילד על תרומתו למוסד, ומציין את הצורך הקריטי לחדש את קשריו של בית-הספר עם תורמים. בשנת 1929, בעקבות המשבר הכלכלי בעולם וכן המאורעות בארץ-ישראל, נסגר בית-הספר סופית.